שירים כתובים
(לגילאי 18 ומעלה)
אני מסמנת
אני מסמנת את האדמה, העלים, השמיים התכולים,
כדי לשפוך את תכולתי מן השמש העולה,
אני משמנת את מטע הזכוכיות שבעיני,
כדי לחלום על נערותך בצורה של הילולה.
אני רואה סוף טוב היכן שלא היתה מעולם התחלה ראויה,
וחושבת כיצד אקריא לך עוד מילים,
למען תבחר לפרש את נשמתי בהשהיה.
אני מסמנת את העגלה שאיתה תישא את תינוקי,
בסמטאות לולביות ופירות אצבעוני,
אני משחררת התרופה המחממת קיפאון,
וקודחת גם בזמן המונצח בכל שעון.
כי אתה הוא אור הרגע, הדקה והתקווה,
שאעצור השיטפון ואתמלא באהבה.
HS
להתקרב אל חלומך
להתקרב אל החלום שלך ולסור מתוכו,
זה כמו מכה גולמית, שמעולם לא נרפאה.
וכשצבעת את תכולתו של המבריח באדום,
מצאת שעולמו נותר לבוש, אך גם עירום.
להתקרב אל העולם שלך ולברוח מתוכו,
זה כמו שמיכה שאין לה סוף, עם עוד טיפת הארכה.
וכשביקשת אהבתו של המפציע בכחול,
מצאת שהוא איננו בשחקים אחרי הכול.
להתקרב אל הכרוז שלך ולנוס מתוכו,
זה כמו רצפה לוהטת המובאת למנוחה.
וכששאלתי אותך אם תרצה לפרוץ בבכי מאולתר,
השבת לי שכבר מזמן הכול נגמר.
HS
כשתפשוט את בגדיי
כשתפשוט את בגדיי תגלה שם רק חול,
חידוד מוצלל למשעי של סלע כחול.
וצירוף כימיקלי עתיר תגליות,
של פינות משוערות וגם מאוד מבוקשות.
כשתפשוט את בגדיי תיחשף לסודי,
תצבע מנוחתך בערך הדדי,
ושלמוני תארייך יתכוונו לפני,
כשהשכל ירקיע במחוזות האולי.
כשתפשוט את בגדיי תיעלם בתוך קיר,
תיווצר מחדש מעפר העיר,
וכשתשוב, אולי אהיה לא אותה הבחורה,
שכבשה את תכולתך בים הסערה.
HS
הגוף שלי
הגוף שלי משתוקק אלייך,
אך הנשמה ברוורס.
היא מנסה לחפון חצי מילה בהכפלה,
אך מתצפתת מרחוק על הנעשה, ללא נס.
הגוף שלי מתבונן עלייך,
אך הרוח מועדת מבלי להנהן.
היא מגישה את הביטאון לשועי עולם,
ורודפת אחר עוד כוכב מישלן.
הגוף שלי מדבר אלייך,
אך העין קוצרת רק חיוך שקוף.
היא משחררת פירורים גלויים של הטעמה,
אך מכבסת את עצמה במטע צרוף.
הגוף שלי קיים ואתה הוא העולם,
אך הרוח תסתפק, רק בשלם שלא קיים.